ועתה הוראת היוגה

היוגה, כפי שכבר נוכחנו, היא בת אלפי שנים והוזכרה לאורך ההיסטוריה בכתבים שונים. פטנג´לי קיבץ את הידע, שהיה קיים לפניו, וערך אותו בפחות ממאתיים משפטים. היוגה סוטרה של פטנג´לי נפתחת בסוטרה "ועתה הוראת היוגה". היות והיוגה סוטרה מכילה ידע כה עצום ומרוכז, תהיתי אם הנוכחות של משפט זה כאן היא בעלת משמעות מיוחדת. פניתי לפרשנויות.

ג´ורג´ פוירשטיין, בתרגומו ליוגה סוטרה של פטנג´לי, טוען שהשימוש במילה ´הוראה´ (או ´הצגה´ שהיא פירוש נוסף למילה הסנסקריטית אנושאסנם) מצביע על כך שהיוגה סוטרה אינה חיבור פילוסופי מקורי המסביר את היוגה אלא רק עבודה שבה מוצעים הסברים פורמליים לידע קיים. פוירשטיין גם מוסיף שלמרות זאת, פטנג´לי לא רק קיבץ את הידע אלא גם תרם לעיבוד התיאוריה והפילוסופיה של היוגה.

סוואמי ונקטסאננדה כותב בתרגומו ליוגה סוטרה: "עתה, כאשר מחפש כן קרב אל מורה נאור, בזמן הנכון ובמקום הנכון, עם גישה נכונה של הליכה בעקבותיו (כלומר חופשי מדעות קדומות, מהשגות וממשפט קדום, ומלא אמונה אינטליגנטית ופתיחות) ועם רוח נכונה של חקירה, מתרחשת העברה של היוגה". הוא מסביר שפטנג´לי מעביר במשפט זה הנחיה של היוגה, והוא ממשיך ואומר, בהתייחסו לסוטרה זו, שאת הוראת היוגה אי אפשר לכפות - הוראת היוגה חייבת לגדול מבפנים, כמו שמזון צריך לעבור עיבוד לפני שהוא נטמע בנו. עלינו להקשיב להוראה ולהניח לה להשתקף בתוכנו, ואז היא תיטמע בנו. ההוראה ששמענו הופכת להיות אנו, ומרגע זה ואילך האמת פועלת לבדה. ונקטסאננדה מוסיף שפטנג´לי לא מתיימר להיות הסמכות ואינו כופה את ההוראה על אף אחד. הוא רק מציע לנו דרך, וההחלטה היא בידנו. יש להבין זאת בבירור, אחרת הכתב כולו יובן שלא כהלכה.

ישנן כמובן עוד פרשנויות רבות מהן ניתן להבין שמשפט זה אכן חשוב. הוא גם מצביע על צניעותו של פטנג´לי, תכונה שכדאי לכולנו, ובמיוחד למורים שבינינו, לאמץ ולהטמיע. אצל ורמה, מורי ליוגה תרפיה ואיורוודה, למדתי שהחיים בהודו נחלקו בעבר לארבע: 25 השנים הראשונות היו זמן לימודים, כאשר עד גיל 8 הילד גדל בבית הוריו ומגיל זה ועד גיל 25 הוא נמצא באשרם, שם הוא למד את כל הנדרש; גיל 25 עד 50 היה זמן המשפחה (נישואים, ילדים, עבודה); בגיל 50 פרש ליער לבד או עם בן הזוג, או שימש כאסיסטנט באשרם, וזאת עד גיל 75, כשתקופה זו היוותה מעבר בין חומר לרוח; ומגיל 75 יכול היה להפוך למורה או שפרש לחיי בדידות או עם קבוצה קטנה. כלומר, עוברים 75 שנה של לימודים, התנסות בחיים והטמעה של ידע לפני שניתן ללמד יוגה.

דברי ורמה רק חיזקו את תחושתי שאנו פונים ללמד מוקדם מידי, בלי מספיק ידע ועם ניסיון חיים מועט (תמצאו בני עשרים שכבר מלמדים יוגה). יחד עם זאת, כשלמדתי אצל אנדרי לפה בקורס מורי יוניברסל יוגה, שאלתי אותו איך אני יכולה ללמד כשעוד הרבה איני יודעת. הוא חיזק את ידי וענה שתוך כדי לימוד אני יכולה גם ללמד את אלו שיודעים פחות ממני. גישה זו תורמת אולי לחבור היוגה לחיים המודרניים, היות ואיננו יכולים להתעלם מקצב החיים ומהצורך שלנו לפרנס משפחה, אם כי חוסר הידע שלנו כמורים גורם לחלקנו ללמד רק אסאנות.

כשאמרתי לאחד ממורי (אלכס, המלמד אישיטווה יוגה) שאצלי הוראה היא צורך, הוא הסכים עמי ואמר: "הם (התלמידים) לא מבינים שאין לנו ברירה, אנחנו פשוט חייבים ללמד". ואכן, הרצון שלי להעביר את הידע הלאה בוער בעצמותיי. נירה, מורתי הראשונה, אמרה לי פעם "אם לא נותנים, איך עושים מקום לקבל?" ואכן, אני מאמינה שיש לתת, למי שרק רוצה, אך במקביל להמשיך ללמוד, להפנים, ולהתפתח.

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר